פער בין בני זוג בכל הנוגע למיניות יכול ליצור תסכול וקרע ביניהם. אז איך בכל זאת ניתן להתגבר על זה ולקיים יחסים מתוך שותפות ואהבה? התשובה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה.
כמטפל אני נחשף לא מעט לתסכולים ואכזבות שמתקיימים במערכות נישואים. אחד מהם, שחוזרים לא מעט בשיחות בקליניקה, בשיחות אחד על אחד ולרוב עם גברים – למרות שאני מיד מסייג, זה לאו דווקא בעיה ששמורה רק למין הגברי – זו ההתנהלות וההתנהגות של בני זוג שמביאה לתופעה המוכרת בהגדרה “הרעבה מינית ביחסים”. אני מוצא את עצמי לא פעם, בשיחות עם מטופלים שמציגים תסכול, מפח הנפש ומרמור מול המצב בו הם מרגישים דחויים ולא יכולים לממש את רצונם לקרבה באמצעות יחסי מין.
מהו רעב מיני?
רעב מיני הוא מצב בו מישהו במערכת היחסים הזוגית זקוק ליותר סקס, ליותר מגע פיזי, והשני לעומת זאת אינו מבין את הרצון או החשק ולפעמים אף מגיב בתמיהה בסגנון: “מה אתה רוצה? כולה סקס… מה אתה עושה מזה עניין?”. הדבר העיקרי שמייצר את הפער הזה הוא חוסר ההכרה של אחד מבני או בנות הזוג שהרצון לסקס מאפשר לקיים את ההרגשה שלך כאדם או אישה רצויים, את הצורך להיות יותר נאהבים, להרגיש יותר, להיות מחוברים יותר. במצב שבו נוצרים פערים כאלה, נעלמת האינטימיות עד אפילו לרמה שבני הזוג לא יושבים יחד אחד לצד השני על הספה המשותפת. הם מפסיקים לצחוק יחד, הם לא מבלים יחד, הם מפסיקים להיות חברים, הם הופכים להיות שותפים לענייני ומטלות הבית והמשפחה. מצב כזה הוא איום לזוגיות ומהווה פתח לגירושין.
התפיסה הפטריאכלית המסורתית גורמת לנו לחשוב כי לנשים יש ליבידו נמוך וצורך מופחת בקיום יחסי מין, אבל תשוקה מופחתת אצל גברים היא אחד הסודות השמורים והפחות מדוברים. עוד נקודה חשובה כדי לדעת ולהבין את הסיטואציה של מורעבות מינית, היא כי האדם עם החסך או הרצון המופחת לסקס, הוא זה שבפועל מנהל את היחסים בנושא. הדבר לא בהכרח מתנהל כמניפולציה של מי מהם, אבל בן או בת הזוג שאינם זקוקים למין, הם אלה שבסופו של יום קובעים לרוב את שגרת ותדירות היחסים.
בואו נסתכל לרגע על התנהלות זוגית נורמטיבית ומקובלת פחות או יותר, מצב בו למשל ההחלטה על הבאת ילדים נעשית במשותף, כיצד לגדל את הילדים זו החלטה שהינה משותפת, החלטות על הניהול הפיננסי, החלטות על ניהול הבית נלקחות יחד. אבל בתחום הסקס לרוב אין שיחות שמתקיימות ולא מתקבלות הסכמות משותפות בנושא. כמטפל אני מכיר זוגות שנשואים 20-30 שנה ומעולם לא שוחחו ביניהם על סקס.
סוגיה נוספת שחורגת מהנורמה היא כשבפועל אחד מבני הזוג מחליט שאין סקס ובמקביל מצפה שבן הזוג יקבל את זה, יכיל את זה וישאר מונוגמי ונאמן. סקס הוא מקור לקשר, מקור לאהבה, מקור לחיבור רגשי. לא בכדי הדבר מוגדר כ-“יחסי מין”, אלה יחסים כמו שאר היחסים שאנו מנהלים, אלא שהפעם היחסים מתנהלים באמצעות המין כפועל יוצא של אהבה, תשוקה וקירבה.
אספר לכם סיפור על מטופל, גבר שתיאר לי פעם את מצבו. מבחינתו, בדרך שמתנהלים חייו המשותפים עם בת הזוג, יש לו “חלון הזדמנויות” אחד ויחיד בימי שישי בין השעות 22:00 -24:00. זו הסיטואציה היחידה שבה אישתו עשויה לרצות או להסכים ליחסי מין. הוא יודע מניסיונות עבר שבכל יום אחר בשבוע ובשעה אחרת, הוא לא יכול להפריע לה בעניין זה. כשהגבר העלה נושא זה בפני אישתו בקליניקה היא הגיבה במבוכה ובהסכמה לדברים. כששאלתי את הגבר מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, הוא סיפר לה את הדברים הבאים: היא נרדמת והוא נשאר ער במיטה, הוא מרגיש מסורב, מרגיש מושפל ושואל את עצמו את השאלות הבאות: האם אשתו עדיין נמשכת אליו? האם היא עדיין אוהבת אותו? האם היא אוהבת ונמשכת אליו כפי שהוא מרגיש כלפיה? מבחינתו הוא חווה את אחד המצבים הבודדים ביותר כשהוא שוכב לצידה. בתשובה ענתה לו אשתו שהיא מעולם לא חשבה על ההרגשה שהוא עובר והבטיחה לשנות את תפיסתה והתנהלותה ביחסים שביניהם. בפועל זו הייתה הפעם הראשונה שהם מצאו את עצמם משוחחים על הנושא והפעם הראשונה שבת זוגו הבינה מה עובר עליו.
מטופלים טוענים בקליניקה כי ברוב המקרים הניסיונות ליזום סקס נענים בתירוצים וסיבות שמטרתן למנוע מהדבר להתקיים ובכך הם מפתחים בהמשך תחושה כי בת או בן הזוג עושה להם טובה, וזו כשלעצמה הרגשה נוראית. לפעמים ניסיון להגיע לאינטימיות נענה במן ניהול חשבון זוגי, כמו: “כל השבוע לא עזרת לי עם הילדים, כל השבוע לא היה לי עם מי לדבר, הגעת מאוחר הביתה”. הפרטנר מתרגז בתגובה ומשם הדברים זורמים למריבה ומיד נכבית כל אפשרות לקשר וקירבה אינטימית. כלומר, מה שקרה בסיטואציה הוא שאחד מבני הזוג שמגיע עם רצון לקרבה, פגש את השנייה שהייתה מוצפת תסכולים ואכזבות שלא טופלו, לא הייתה שיחה נקודתית בנושא וברור שאין לזה קשר ישיר למין. במצב הזה כל אחד מצפה מהשני לשנות את התנהגותו וכך שוב מידרדרת מערכת היחסים.
אז מה אפשר לעשות?
ברור ששני הצדדים צריכים להיות קשובים ולדעת להתגבר על הכעס. הגבר צריך למצוא זמן לבלות עם בת הזוג שלו, הוא צריך להיות שם עבורה, הוא צריך להיות נוכח ולהבין כי במערכת יחסים מכילה, אמפטית שמייצרת שותפות, ניתן להגיע ליחסי מין אוהבים ומהנים. אסור לכל בן או בת זוג להגיע למקום בו מישהו משתמש ביחסי המין כמקל וגזר. מה נכון שתעשה בת הזוג? ראשית, שלא תשתמש במין ככלי או נשק יום הדין, שתבין שיש בכוחה של האינטימיות להביא לכדי שינוי בקשר שיכולה להביא ביתר נוחות את השיחה הנדרשת כדי לפתור דברים בקשר ולענות על כל הציפיות הלא ממומשות.
אני יודע לומר בוודאות שנשים שנעתרו לבקשת ורצון הבעל אף שהיו ללא כוונה וחשק וברגע שהן היו “שם” הן חוו קירבה, אינטימיות וסיפוק. אחרי זה הן העידו על השיחות הטובות ביותר שהיו להם, שנוצרו מתוך הקרבה והאינטימיות, וכך גם במקרים הפוכים: בהם האישה ביקשה את הקירבה מהגבר שלא היה מעוניין בה מלכתחילה.
כולנו גם מכירים להבדיל, את המשמעות המדווחת של ההרגשה של “מייק אפ סקס” לאחר מריבה. הרצון לכמיהה, רגש ואהבה גדול אצל מרבית בני האדם מהרצון למזון ומחסה. בדיקות רפואיות באמצעות מכשיר MRI הוכיחו כי אנשים שחוו גירושין או דחייה סבלו מסימפטומים דומים של אנשים שסבלו כאבים פיזיים. תיזכרו שכשבן או בת הזוג שלכם מבקש לשתף אתכם בחוויה שעבר, במשהו שקרא, בשיחה חשובה ואתם לא פנויים אליו – הדחייה מכאיבה. אל תזלזלו באינטימיות ובצורך של בן או בת הזוג לקשר. סקס הוא אמצעי – דרך נפלאה לחיבור עם מישהו שאתה אוהב. זו ההבנה של לקיים מערכת יחסים תוך הבנה והתחשבות בצרכי בן או בת הזוג. לפעמים ההכרה בצורך של הפרטנר/ית היא ההתעלות, ההבנה, האמפטיה של קשר בריא מכיל ואוהב. על אלה אני נוהג לומר כי אהבה זה מהלב, זוגיות זה מהראש.