רעב מיני בנישואים: למה זה קורה ואיך מתמודדים? – כתבה במגזין ״את״

כמטפל אני נחשף לא מעט לתסכולים ואכזבות שמתקיימים במערכות נישואים. אחד מהם, שחוזרים לא מעט בשיחות בקליניקה, בשיחות אחד על אחד ולרוב עם גברים – למרות שאני מיד מסייג, זה לאו דווקא בעיה ששמורה רק למין הגברי – זו ההתנהלות וההתנהגות של בני זוג שמביאה לתופעה המוכרת בהגדרה “הרעבה מינית ביחסים”. אני מוצא את עצמי לא פעם, בשיחות עם מטופלים שמציגים תסכול, מפח הנפש ומרמור מול המצב בו הם מרגישים דחויים ולא יכולים לממש את רצונם לקרבה באמצעות יחסי מין.

מהו רעב מיני?

רעב מיני הוא מצב בו מישהו במערכת היחסים הזוגית זקוק ליותר סקס, ליותר מגע פיזי, והשני לעומת זאת אינו מבין את הרצון או החשק ולפעמים אף מגיב בתמיהה בסגנון: “מה אתה רוצה? כולה סקס… מה אתה עושה מזה עניין?”. הדבר העיקרי שמייצר את הפער הזה הוא חוסר ההכרה של אחד מבני או בנות הזוג שהרצון לסקס מאפשר לקיים את ההרגשה שלך כאדם או אישה רצויים, את הצורך להיות יותר נאהבים, להרגיש יותר, להיות מחוברים יותר. במצב שבו נוצרים פערים כאלה, נעלמת האינטימיות עד אפילו לרמה שבני הזוג לא יושבים יחד אחד לצד השני על הספה המשותפת. הם מפסיקים לצחוק יחד, הם לא מבלים יחד, הם מפסיקים להיות חברים, הם הופכים להיות שותפים לענייני ומטלות הבית והמשפחה. מצב כזה הוא איום לזוגיות ומהווה פתח לגירושין.

התפיסה הפטריאכלית המסורתית גורמת לנו לחשוב כי לנשים יש ליבידו נמוך וצורך מופחת בקיום יחסי מין, אבל תשוקה מופחתת אצל גברים היא אחד הסודות השמורים והפחות מדוברים. עוד נקודה חשובה כדי לדעת ולהבין את הסיטואציה של מורעבות מינית, היא כי האדם עם החסך או הרצון המופחת לסקס, הוא זה שבפועל מנהל את היחסים בנושא. הדבר לא בהכרח מתנהל כמניפולציה של מי מהם, אבל בן או בת הזוג שאינם זקוקים למין, הם אלה שבסופו של יום קובעים לרוב את שגרת ותדירות היחסים.

בואו נסתכל לרגע על התנהלות זוגית נורמטיבית ומקובלת פחות או יותר, מצב בו למשל ההחלטה על הבאת ילדים נעשית במשותף, כיצד לגדל את הילדים זו החלטה שהינה משותפת, החלטות על הניהול הפיננסי, החלטות על ניהול הבית נלקחות יחד. אבל בתחום הסקס  לרוב אין שיחות שמתקיימות ולא מתקבלות הסכמות משותפות בנושא. כמטפל אני מכיר זוגות שנשואים 20-30 שנה ומעולם לא שוחחו ביניהם על סקס.

סוגיה נוספת שחורגת מהנורמה היא כשבפועל אחד מבני הזוג מחליט שאין סקס ובמקביל מצפה שבן הזוג יקבל את זה, יכיל את זה וישאר מונוגמי ונאמן. סקס הוא מקור לקשר, מקור לאהבה, מקור לחיבור רגשי. לא בכדי הדבר מוגדר כ-“יחסי מין”, אלה יחסים כמו שאר היחסים שאנו מנהלים, אלא שהפעם היחסים מתנהלים באמצעות המין כפועל יוצא של אהבה, תשוקה וקירבה.

אספר לכם סיפור על מטופל, גבר שתיאר לי פעם את מצבו. מבחינתו, בדרך שמתנהלים חייו המשותפים עם בת הזוג, יש לו “חלון הזדמנויות” אחד ויחיד בימי שישי בין השעות 22:00 -24:00. זו הסיטואציה היחידה שבה אישתו עשויה לרצות או להסכים ליחסי מין. הוא יודע מניסיונות עבר שבכל יום אחר בשבוע ובשעה אחרת, הוא לא יכול להפריע לה בעניין זה. כשהגבר העלה נושא זה בפני אישתו בקליניקה היא הגיבה במבוכה ובהסכמה לדברים. כששאלתי את הגבר מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, הוא סיפר לה את הדברים הבאים: היא נרדמת והוא נשאר ער במיטה, הוא מרגיש מסורב, מרגיש מושפל ושואל את עצמו את השאלות הבאות: האם אשתו עדיין נמשכת אליו? האם היא עדיין אוהבת אותו? האם היא אוהבת ונמשכת אליו כפי שהוא מרגיש כלפיה? מבחינתו הוא חווה את אחד המצבים הבודדים ביותר כשהוא שוכב לצידה. בתשובה ענתה לו אשתו שהיא מעולם לא חשבה על ההרגשה שהוא עובר והבטיחה לשנות את תפיסתה והתנהלותה ביחסים שביניהם. בפועל זו הייתה הפעם הראשונה שהם מצאו את עצמם משוחחים על הנושא והפעם הראשונה שבת זוגו הבינה מה עובר עליו.