רעב מיני בנישואים: למה זה קורה ואיך מתמודדים
בקצרה
- רעב מיני הוא מצב בו אחד מבני הזוג זקוק ליותר סקס וקרבה, והשני לא מבין את הרצון ולעיתים אף דוחה אותו.
- מחקרי MRI הוכיחו שדחייה רגשית מפעילה את אותם מסלולי כאב במוח כמו פציעה פיזית.
- האדם עם הרצון המופחת הוא זה שמנהל את היחסים בנושא, גם אם לא במודע.
- זוגות נשואים 20-30 שנה שמעולם לא שוחחו ביניהם על סקס הם תופעה שאני נתקל בה בקליניקה לא פעם.
- הפתרון אינו בתדירות אלא בהקשבה, אמפתיה ושיחה - שאפשרית בכל גיל ובכל שלב של הקשר.
כמטפל אני נחשף לא מעט לתסכולים ואכזבות שמתקיימים במערכות נישואים. אחד מהם, שחוזר לא פעם בשיחות בקליניקה, בשיחות אחד על אחד ולרוב עם גברים - למרות שאני מיד מסייג, זה לאו דווקא בעיה ששמורה רק למין הגברי - הוא ההתנהלות וההתנהגות של בני זוג שמביאה לתופעה המוכרת בהגדרה הרעבה מינית ביחסים.
אני מוצא את עצמי לא פעם, בשיחות עם מטופלים שמציגים תסכול, מפח נפש ומרמור מול המצב בו הם מרגישים דחויים ולא יכולים לממש את רצונם לקרבה באמצעות יחסי מין.
מהו רעב מיני?
רעב מיני הוא מצב בו מישהו במערכת היחסים הזוגית זקוק ליותר סקס, ליותר מגע פיזי, והשני לעומת זאת אינו מבין את הרצון או החשק ולפעמים אף מגיב בתמיהה בסגנון: "מה אתה רוצה? כולה סקס... מה אתה עושה מזה עניין?".
הדבר העיקרי שמייצר את הפער הזה הוא חוסר ההכרה של אחד מבני או בנות הזוג שהרצון לסקס מאפשר לקיים את ההרגשה שלך כאדם או אישה רצויים, את הצורך להיות יותר נאהבים, להרגיש יותר, להיות מחוברים יותר.
במצב שבו נוצרים פערים כאלה, נעלמת האינטימיות עד אפילו לרמה שבני הזוג לא יושבים יחד אחד לצד השני על הספה המשותפת. הם מפסיקים לצחוק יחד, הם לא מבלים יחד, הם מפסיקים להיות חברים, הם הופכים להיות שותפים לענייני ומטלות הבית והמשפחה. מצב כזה הוא איום לזוגיות ומהווה פתח לגירושין.
התפיסה הפטריאכלית המסורתית גורמת לנו לחשוב כי לנשים יש ליבידו נמוך וצורך מופחת בקיום יחסי מין, אבל תשוקה מופחתת אצל גברים היא אחד הסודות השמורים והפחות מדוברים.
מי באמת מנהל את היחסים?
עוד נקודה חשובה כדי לדעת ולהבין את הסיטואציה של מורעבות מינית, היא כי האדם עם החסך או הרצון המופחת לסקס, הוא זה שבפועל מנהל את היחסים בנושא. הדבר לא בהכרח מתנהל כמניפולציה של מי מהם, אבל בן או בת הזוג שאינם זקוקים למין, הם אלה שבסופו של יום קובעים לרוב את שגרת ותדירות היחסים.
בואו נסתכל לרגע על התנהלות זוגית נורמטיבית: ההחלטה על הבאת ילדים נעשית במשותף, כיצד לגדל את הילדים זו החלטה משותפת, החלטות על הניהול הפיננסי וניהול הבית נלקחות יחד. אבל בתחום הסקס לרוב אין שיחות שמתקיימות ולא מתקבלות הסכמות משותפות בנושא. כמטפל אני מכיר זוגות שנשואים 20-30 שנה ומעולם לא שוחחו ביניהם על סקס.
סוגיה נוספת שחורגת מהנורמה היא כשבפועל אחד מבני הזוג מחליט שאין סקס ובמקביל מצפה שבן הזוג יקבל את זה, יכיל את זה ויישאר מונוגמי ונאמן.
סקס הוא מקור לקשר, מקור לאהבה, מקור לחיבור רגשי. לא בכדי הדבר מוגדר כ"יחסי מין" - אלו יחסים כמו שאר היחסים שאנו מנהלים, אלא שהפעם היחסים מתנהלים באמצעות המין כפועל יוצא של אהבה, תשוקה וקרבה.
סיפור מהקליניקה
אספר לכם סיפור על מטופל, גבר שתיאר לי פעם את מצבו. מבחינתו, בדרך שמתנהלים חייו המשותפים עם בת הזוג, יש לו חלון הזדמנויות אחד ויחיד - בימי שישי בין השעות 22:00-00:00. זו הסיטואציה היחידה שבה אשתו עשויה לרצות או להסכים ליחסי מין. הוא יודע מניסיונות עבר שבכל יום אחר בשבוע ובשעה אחרת, הוא לא יכול "להפריע" לה בעניין זה.
כשהגבר העלה נושא זה בפני אשתו בקליניקה היא הגיבה במבוכה ובהסכמה לדברים. כששאלתי את הגבר מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, הוא סיפר את הדברים הבאים: היא נרדמת והוא נשאר ער במיטה. הוא מרגיש מסורב, מרגיש מושפל, ושואל את עצמו האם אשתו עדיין נמשכת אליו, האם היא עדיין אוהבת אותו, האם היא אוהבת ונמשכת אליו כפי שהוא מרגיש כלפיה. מבחינתו הוא חווה את אחד המצבים הבודדים ביותר כשהוא שוכב לצידה.
בתשובה ענתה לו אשתו שהיא מעולם לא חשבה על ההרגשה שהוא עובר, והבטיחה לשנות את תפיסתה והתנהלותה ביחסים שביניהם. בפועל, זו הייתה הפעם הראשונה שהם מצאו את עצמם משוחחים על הנושא והפעם הראשונה שבת זוגו הבינה מה עובר עליו.
מתי הסירוב הופך למריבה
מטופלים טוענים בקליניקה כי ברוב המקרים הניסיונות ליזום סקס נענים בתירוצים וסיבות שמטרתן למנוע מהדבר להתקיים. בכך הם מפתחים בהמשך תחושה כי בת או בן הזוג עושה להם טובה, וזו כשלעצמה הרגשה נוראית.
לפעמים ניסיון להגיע לאינטימיות נענה במין ניהול חשבון זוגי:
- "כל השבוע לא עזרת לי עם הילדים"
- "כל השבוע לא היה לי עם מי לדבר"
- "הגעת מאוחר הביתה"
הצד שביקש מתרגז בתגובה, ומשם הדברים זורמים למריבה - ומיד נכבית כל אפשרות לקשר וקרבה אינטימית. כלומר, מה שקרה בסיטואציה הוא שאחד מבני הזוג, שהגיע עם רצון לקרבה, פגש את השני שהיה מוצף תסכולים ואכזבות שלא טופלו. לא הייתה שיחה נקודתית בנושא וברור שאין לזה קשר ישיר למין. במצב הזה כל אחד מצפה מהשני לשנות את התנהגותו, וכך שוב מידרדרת מערכת היחסים.
מה אומרים המחקרים
הרצון לכמיהה, רגש ואהבה גדול אצל מרבית בני האדם מהרצון למזון ומחסה.
בדיקות רפואיות באמצעות מכשיר MRI הוכיחו כי אנשים שחוו גירושין או דחייה סבלו מסימפטומים דומים של אנשים שסבלו כאבים פיזיים.
אז מה אפשר לעשות?
ברור ששני הצדדים צריכים להיות קשובים ולדעת להתגבר על הכעס. הגבר צריך למצוא זמן לבלות עם בת הזוג שלו, להיות שם עבורה, להיות נוכח, ולהבין כי במערכת יחסים מכילה ואמפטית שמייצרת שותפות - ניתן להגיע ליחסי מין אוהבים ומהנים.
אסור לכל בן או בת זוג להגיע למקום בו מישהו משתמש ביחסי המין כמקל וגזר.
מה נכון שתעשה בת הזוג? ראשית, שלא תשתמש במין ככלי או נשק יום הדין. שתבין שיש בכוחה של האינטימיות להביא לכדי שינוי בקשר, ושיש בכוחה להביא ביתר נוחות את השיחה הנדרשת כדי לפתור דברים בקשר ולענות על הציפיות הלא ממומשות.
אני יודע לומר בוודאות שנשים שנעתרו לבקשת ורצון הבעל - אף שהיו ללא כוונה וחשק - ברגע שהיו "שם", הן חוו קרבה, אינטימיות וסיפוק. אחרי זה הן העידו על השיחות הטובות ביותר שהיו להן, שנוצרו מתוך הקרבה והאינטימיות. וכך גם במקרים הפוכים: בהם האישה ביקשה את הקרבה מהגבר שלא היה מעוניין בה מלכתחילה. כולנו גם מכירים, להבדיל, את המשמעות המדווחת של ההרגשה של "Makeup sex" לאחר מריבה.
כשבן או בת הזוג מבקש קשר - בכל צורה
תיזכרו שכשבן או בת הזוג שלכם מבקש לשתף אתכם בחוויה שעבר, במשהו שקרא, בשיחה חשובה - ואתם לא פנויים אליו - הדחייה מכאיבה. אל תזלזלו באינטימיות ובצורך של בן או בת הזוג לקשר.
סקס הוא אמצעי - דרך נפלאה לחיבור עם מישהו שאתה אוהב. זו ההבנה של לקיים מערכת יחסים תוך הבנה והתחשבות בצרכי בן או בת הזוג. לפעמים ההכרה בצורך של הפרטנר/ית היא ההתעלות, ההבנה, האמפתיה של קשר בריא, מכיל ואוהב.
על אלה אני נוהג לומר כי אהבה זה מהלב, זוגיות זה מהראש.